על מנת להעריך את רמת הסיכון של כל קרן, הן באופן אבסולוטי והן ביחס לקבוצת ההשוואה שלה, בוחנת  S&P Maalot את אחזקותיהן של כל הקרנות. באמצעות בחינה זו מוערכת רמת הסיכון של כל קרן הנובעת מאופן פיזור ההשקעות בתיק. בנוסף בוחנת S&P Maalot את מגמות השינוי בסך נכסי הקרן ואת השפעתן על תיק הנכסים של הקרן ועל היכולת של מנהליה ליישם את מדיניות ההשקעה תחת שינויים אלה. גורם נוסף שנבדק הוא העמלות שנגבות בהשוואה לקרנות דומות.

בחינת ביצועי עבר

 את ביצועי הקרנות בעבר מעריכה S&P Maalot באמצעות מודל סטטיסטי הבוחן את ה"אלפא" של כל קרן, כלומר לפי התשואה העודפת אשר השיגה הקרן מעבר לסיכון אליה נחשפה. המודל פותח ע"י פרופ' שמואל קנדל ז"ל וע"י פרופ' יוג'ין קנדל ובאמצעותו נבחנות כל הקרנות ברות הדירוג, על פי חלוקה לקבוצות הומוגניות ככל שניתן בכדי להשוות קרנות הדומות במדיניות ההשקעה שלהן. התשואה העודפת מחושבת במודל על התשואות ברוטו, לפני ניכוי דמי הניהול שגבתה הקרן, ובכך יוצר השוואה של ביצועי הקרנות ונותן הערכה אמיתית ליכולות הניהול של מנהלי ההשקעות. מהתשואה ברוטו מחסירים את תשואת נכס חסר סיכון. S&P Maalot בוחנת את ביצועי העבר של כל קרן על פי תקופות זמן ארוכות ככל שניתן, 24, 36, 48, 60 חודשים וזאת בתנאי שהקרן פועלת באותה מדיניות השקעה בתקופות הנבחנות.

עבור הקרנות להן אין 24 חודשים של ביצועים באותה מדיניות השקעה, S&P Maalot בוחנת את 12 החודשים האחרונים בלבד תוך דגימה דו חודשית של התשואות ברוטו פחות תשואת נכס חסר סיכון.

הערכת הביצועים בעבר:

אמידת התשואה העודפת שהשיגה הקרן ביחס לקבוצת ההשתייכות שלה. מרכיב זה כולל רגרסיה של תשואות הקרן אל מול ממוצע התשואות משוקללות הנכסים של הקרנות שבקבוצת ההשוואה. מתוצאת רגרסיה זו ניתן ללמוד אודות הסיכון של הקרן ביחס לקבוצת ההשוואה ("ביטא") ואודות התשואה העודפת שהשיגה מעבר לסיכון זה. כמו כן נבחנת מידת ההתאמה של הקרן לקבוצה (במונחי R בריבוע) וזו נלקחת בחשבון בשקלול הציון הסופי. ככל שהתאמתה של הקרן לקבוצה נמוכה יותר כך יפחת המשקל של מרכיב התשואה העודפת ביחס לקבוצה בחישוב הציון הסופי של ביצועי הקרן.